מה אם פערי שכר מגדריים לא נובעים מאפליה אלא מחינוך?

חינוך מגדרי משפיע על פערי שכר מגדריים. ה-OECD ביקש מהמדינות חברות בו להשתמש במערכות החינוך לקידום שוויון מגדרי. השוואה בין יישום ההנחיה בשבדיה ובישראל מבהירה את האתגרים הישראליים בדרך לשינוי של תרבות מגדרית ופערי שכר

בשבוע האחרון של אוגוסט עבר תיקון מספר שש לחוק השכר השווה לעובדת ולעובד. הרפורמה החדשה לחוק השכר דורשת מכל חברה פרטית בת 518 עובדים ויותר לדווח על פערי השכר המגדריים שקיימים אצלה. התיקון אמור ״להביא לצמצום פערים, להבטיח קידום שוויון, ולמגר את האפליה״, במילותיה של יוזמת התיקון, ח״כ אתי עטיה.

הידיעה פשטה ברחבי הארץ כמו משב רוח מרענן בעיצומו של חמסין. אבל מהצד הביטו במתרחש הנשים שהיו חלק משוק העבודה בישראל של שנות השישים. הן לא התרגשו מהבריזה הזו. הן כבר מורגלות לחום ויודעות שכבר ב-1964 נאסרה אפליה מגדרית בשכר בחוק. אך ממש כפי שאוגוסט תם לו, והחום עודנו מורגש, האפליה לא נעלמה מעולמינו, ופער השכר עודנו קיים.

בתוך הדיון שקושר את פער השכר המגדרי לאפליה, קיים הטיעון שסותר את החלק השני בסיסמא הידועה "Equal Pay for Equal Work". כלומר, ישנו פער שכר, אך הוא אינו תולדה של אפליה, אלא סימפטום של היות השוק ממוגדר. במילים פשוטות יותר, בואו ניזכר בג'וזי הספרית שרצתה לעבוד במכרה הפחם, בסרט "ארץ קרה", כי השכר שם גבוה פי שש ממשכורתה. ומה ענה לה בעל המכרה? ״יש עבודות לגברים, ויש עבודות לנשים״.

למעשה, נתונים אמפיריים מאששים את ההנחה הזו. גברים ונשים אינם תחליפים מושלמים מבחינת ההון האנושי שהם משמשים בשוק העבודה. הם נראים כמתהלכים בנתיבי תעסוקה מובדלים מלכתחילה. גננת או מזכירה הם מקצועות שמרגיש מעט מוזר בכלל לציין בלשון זכר, ההייטק הוא עדיין מועדון גברי, ואישה טייסת או מהנדסת מכונות עדיין נתפסות כתופעות יוצאות דופן בנוף.

ח״כ הילה שי וזאן התייחסה למסע האיתור אחר שורשיו של פער השכר באומרה:

״צריך לזכור שזה [פער השכר] כולל משתנים רבים בהם היקף העבודה, שעות נוספות, תוספת סיכון, ותק ועוד. יש פער משמעותי שלא צריך להשלים אתו, אבל יש גם אלמנט של בחירה שנובעת מהבנייה חברתית. ארבעה מתוך חמשת המקצועות הרווחיים ביותר עדיין נשלטים על ידי גברים. צריך לעודד בנות מגיל צעיר לבחור במקצועות רווחיים״.

אם כך מתבררת תמונת מצב שכזו: לא את כל פער השכר ניתן לייחס לאפליה מצד שכבת המעסיקים בשוק. אותם דפוסי חשיבה ונורמות חברתיות שהפנמנו לאורך שנים מדרבנים את ילדינו כבר מגיל צעיר להתאים את השאיפות שלהם לעתיד למגדר שלהם.

אם כך, עבור מאבק בתמונת המצב הזו ובהלימה לקו המחשבה של ח״כ וזאן, נראה שלא מספיק לאסור אפליה מגדרית בחוק, אלא שיש צורך גם בשינוי  חינוכי. לא מדובר בתובנה חדשה. כבר כמה שנים שארגון ה OECD מגדיר מדיניות של חינוך מגדרי כצו השעה במאבק נגד אי השוויון המגדרי הגלובלי.

במספר דוחות שפורסמו בשנים האחרונות הארגון קרא לכל המדינות החברות בו להיענות להצעתם ולנסות את ההמצאה החדשנית במחוזותיהן: Gender Mainstreaming in Education , בעברית, ״הטמעת חשיבה מגדרית״. מה זה אומר בתכל'ס? שאלה טובה. מעצבי המדיניות מגדירים אותה כאסטרטגיה להשגת שוויון מגדרי על די קידום והעצמה של רגישות מגדרית במערכת החינוך. זו הגדרה דיפלומטית שמשאירה מקום לפרשנות.

מערכת החינוך בישראל מאפשרת לכל מוסד לפרש "שוויון מגדרי" כמו שבא לו  

כל המדינות החברות בארגון, ובניהן ישראל, נענו בנימוס דיפלומטי לבקשת הארגון להנחיל את מסר השוויון במערכת החינוך והחלו ביישום: חינוך המחנכים, שיחנכו את הילדים. מסתמן שהקונצנזוס העקרוני זוכה לתרגום שונה בכל מדינה והמדינה שלנו היא מקרה מעניין במיוחד.

חוק החינוך הממלכתי קובע כי על מערכת החינוך ״להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה ותומכת בו״. עכשיו, איך מגשימים את זה בשטח?

הגורם המפקח על התנהלות כל מוסדות החינוך בישראל בתחום השוויון המגדרי הוא היחידה לשוויון מגדרי השייכת למשרד החינוך, שהופכת למעשה לגורם האחראי בפועל על יישום המלצות ה-OECD בישראל. בתגובה להצעת הארגון, היחידה פרסמה חוזר מנכ"ל שקובע כי על כל מוסד לעצב מדיניות שתומכת במטרות השוויון המגדרי.

מה זה אומר? אסטרטגית החשיבה המגדרית מוגדרת כעקרון מנחה, אך החוק אינו מחייב את מערכת החינוך לנקוט בפעולות ספציפיות שמטרתן מאבק בפערים המגדריים. אופן היישום של מדיניות החינוך בישראל לקידום שוויון מגדרי, מתקיים בתוך טווח פרשנות שיש לכל גורם במערכת החינוך בתוך האוטונומיה שלו. ובפרשנות האינדיבידואלית, חברות, המטרה הולכת לאיבוד.

לדוגמא, היחידה מגשימה את אידיאל האסטרטגיה המדוברת בין היתר על ידי הכשרות מורים. היא גם מפעילה הרצאות וימי עיון העוסקים בנושא הרגישות המגדרית. ההשתתפות בכל אלה,  עם זאת, היא על בסיס התנדבותי לחלוטין, ומידת ההיענות תלויה במידת המחויבות של כל בית ספר.

דוגמא נוספת קשורה לשפה. ה- OECD מתייחס גם לפיקוח על המינוח המגדרי בספרי הלימוד כפן  בהטמעת החשיבה המגדרית. משרד החינוך סימן וי על הסעיף הזה על ידי יצירת תפקיד חדש במערכת החינוך הישראלית – עורך תוכן מגדרי. העורך מוגדר כגורם המתווך בין היצע ספרי הלימוד לבין בתי הספר הבוחרים אותם והוא אמון על אישור התוכן שמביע ייצוג שוויוני בין המגדרים ולא נופל לקלישאות מגדריות / סטראוטיפים מגדריים.

אף על פי כן, ממחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת עולה שאין סטנדרטים מפורשים לייצוג שוויוני מבחינה מגדרית המוגדרים לעורכי התוכן במסגרת עבודתם וחלים על כל מוסדות החינוך בכל המגזרים בישראל. טווח פרשנות כבר אמרנו?

מהדו״ח עולות עדויות לתת-ייצוג של דמויות מפתח נשיות בתוכן הנלמד במערכת החינוך. כשהן כבר מופיעות, הדמויות הנשיות הולמות מוסכמות מגדריות. לדוגמא, במקרים רבים במגזר החרדי הדמויות הנשיות המעטות שמופיעות בספרי הלימוד משקפות את אידיאל צניעות ולכן הן דמויות מאוירות בשונה מעמיתיהן הגבריים, המיוצגים בתמונה.

עושה רושם  שבישראל כל מוסד חינוך במגזרים השונים, נמצא בסוג של משא ומתן רציף, שלא לומר מלחמה, עם אותו חזון אחיד ואידיאליסטי של ה-OECD לצמצום פערי המגדר. ונכון לעכשיו, בישראל, נדמה שהחזון מפסיד.

תמונת מראה: חוק החינוך השוודי משנה את השפה המגדרית  

אולי תגידו שאי אפשר אחרת ושככה עובד חוק חדש בדרך ליישום בפועל, אבל שוודיה, לדוגמא, תלעג כנראה לאמירה רפויה שכזאת. גם המדינה הסקנדינבית עוסקת בפיענוח והגשמה של הנחיות ה OECD-ליישום אסטרטגיית ההטמעה במערכת החינוך. רק ששם, ובשונה מישראל, חשיבה מגדרית נתפסת לא רק כתמה בין-דיסציפלינרית המושרשת בנושאי הלימוד, אלא כסוגיה הנלמדת בפני עצמה כחלק מחומר הליבה.

גם במודל השוודי לחינוך מגדרי פותחו קורסים מקצועיים למורים, אך שם הם ממוצבים כחלק אינטגרלי מהכשרת גורמי החינוך. כלומר, במסגרת המדיניות השוודית חינוך של אנשי החינוך עצמם בנושא הטמעת חשיבה מגדרית הוא דרישה מחייבת לכל מורה, שבלעדיה לא יורשה לעבוד במערכת החינוך.

דוגמא שוודית נוספת קשורה להקפדה על המינוח המגדרי, שכזכור לא הרשימה אותנו באגף הישראלי. אבל בתחום הזה שוודיה מובילה את המרוץ העולמי ועושה כמה דברים מעוררי קנאה. ראשית יש דרישה מפורשת להקפדה על שוויון כמותי בין מספר הדמויות הראשיות הנשיות והגבריות שמנקודת מבטן נלמד התוכן.

מלבד זאת, חוק החינוך השוודי מורה על הימנעות ממינוח ממוגדר, כך שאפילו מילים כמו ״היא״ או ״הוא״, ״בנים״ או ״בנות״ הוחלפו במילים נטולות התייחסות מגדרית כמו ״ילדים״ ״אנשים״ או שמות פרטיים. במילים אחרות – להזכיר לילד או לילדה את השייכות המגדרית שלהם בנוסף להיותם ילדים או בני אדם לא משהו שמקובל לעשות במסגרת חינוכית בשוודיה .

פערי שכר מגדריים בישראל: מה הקשר לרבגוניות מגזרית?  

האינדקס העולמי לשוויון בין המינים ממקם את שוודיה במקום הרביעי ואילו ישראל ממוקמת כשישים מקומות אחריה. שני צבאות השייכים לציוויליזציה האירופאית, שנענו לפקודת הגנרל, אך אחד מהם הוא מצטיין המסלול, והשני קצת נראה קצת מתקשה וזקוק להארכת זמן לשם ביצוע המשימה.

את הפער הזה אפשרי לייחס כמובן למשתנים רבים ומתוכם בולטת במיוחד העובדה ששוודיה היא מדינה הרבה יותר הומוגנית מישראל, מדינת השבטים. המגוון הקיים בין קבוצות שונות המתקיימות בתוכנו מייצר טרייד אוף בלתי נמנע בין מגדר למגזר ומפעיל אילוצים מהשטח על השאיפה האידיאליסטית להנחיל את חזון השוויון המגדרי באופן אחיד. כל מגזר דורש טיפול עדין ושונה, באופן שהופך את המלחמה לצדק מגדרי למורכבת מאוד.

תיקון מספר שש לחוק השכר הוא אמנם בגדר התקדמות, אבל וודאי לא מדובר בהתקדמות מספקת. תרבות, גבירותיי ורבותיי, תרבות. עושה רושם שהיא כה עוצמתית עד שהיא מנצחת את החוק. הצעד הראשון בשינוי תרבותי, ובצמצום פערי שכר מגדריים, עובר בחינוך.

השאלה שאנחנו נותרות איתה בשלב הזה היא מה המחיר שישראל תהיה מוכנה לשלם עבור הרבגוניות המגזרית שבה אנחנו כה גאים? האם נהיה מוכנים לשים מגזר לפני מגדר, על חשבון אותה אחידות מוסרית בתחום החינוך, שהיא הגיבוי החיוני לאותו תיקון לחוק 6 המהולל?

עד שתמצא התשובה, ובתוך החום הבלתי נסבל, גם בנות הנמצאות בדרכן לכיתה שבה נאמרות כל האמירות הנכונות, מוכרחות ללבוש מכנסיים ארוכים מחבריהן לכיתה הגבריים. ספק שהמדינה הסקנדינבית הייתה מאשרת מסר חינוכי שכזה.